לאמר. מפרש להרבה פנים פעמים לאמר אל משה לאמר אליהם כמו בכאן שאומר אחר דבר ופעמים לאמר אל בני ישראל ופעמים שאינו אלא תיקון מילה כמו (ירמיה ג') לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו':
ויקחו לי תרומה. לצורכי לבנות לי בית, הגזברים יקחו מאת העם ולא בחזקה אלא מאת כל איש אשר ידבנו לבו וזאת הפרשה נאמרה בתוך מ' יום האחרונים שהיה משה ממתין את הלוחות וצוה לו הק"ב להיכן יניחום שיעשו משכן ובית קדשי הקדשים ובתוכו ארון ובתוך הארון הלוחות ושם תשכון שכינה עם התורה וישראל סביב כסא הכבוד והשכינה ביניהם כמו שכתב ושכנתי בתוכם כמו בין המלאכים ועל זה נאמר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם להיות שכינה ביניכם אלא שחבלתם:
וזאת התרומה. לא היו מביאין אלא הדברים הראוין לתת למלאכה ולא כשאר נדבות שמנדבין כל דבר כגון סרבל אדם לנדב למזבח או לבדק הבית ומוכרין אותו ולוקח מהדמים מה שצריך לבדק הבית או למזבח אבל בכאן לא היו מנדבין שום דבר כדי למוכרו וליקח ממנו אלא מה שצריך למשכן ברזל ועופרת ובהמה ובגדים שלא היו מנדבין אלא מה שראוי למלאכה כדמפרש ואזיל כי כל אילו י"ג דברים ראוין למלאכה:
שש ועזים. נוצה של עזים שהעזים עצמן לא היו הנשים טוות:
מאדמים. צבועים אדום כמו קורדוא"ן (corduan, Leder) אדום מדלא כתיב אדומים:
ועורות תחשים. העור נאה מאד ודרך השרים והשרות לעשות מהן נעלים לנוי כדכתיב (יחזקאל ט"ז) ואענלך תחש:
ועצי שטים. במדבר היו יערים שגדל שם אותו עצים הקרוין שטים דכתיב (במדבר כ"ה) וישב ישראל בשטים וכתיב (יהושע ב') וישלח יהושע בן נון מהשטים על שם יער נקרא המקום שטים וכן כתיב (ישעיה מ"א) אתן במדבר ארז שיטה תדהר ותאשור וגו' ומשם היו מביאין אותן ומנדבין למשכן והוא עץ קל וחלק ונאה ותדע שהוא קל שהרי מ"ח קרשים ואדניהם חמש של מסך וד' של פרוכת והיתידות וכל העמודים ס' עמודי החצר ואדניהם וס' עמודי המשכן ואדניהם ה' של מסך וד' של פרוכת והיתידות היו מושכין ח' בקר שנתנו לבני מררי כמו שפי' בפ' נשא ואע"פ שהקרשים היו קירות גדולות בני עשר אמות ורחבו אמה וחצי ועביו אמה כמו שאנו למדין מב' קרשים שבמקצועות אלא ודאי עץ חשוב וקל היו דוגמת מזר"א שעושין ממנו כוסות:
שמן למאור. אל המנורה:
בשמים לשמן המשחה. יש לתמוה שכל הפרה כולה אינה אלא תיקוני בניין חוץ מפסוק זה שהם לצורך עבודה ואינו אומר חטים ללחם הפנים כבשים לתמידים ולמוספין ולא עצים למערכה ובשלמא שמן המשחה צורך הבניין שבו נתקדש כל הבניין והקטורת נמי משום שצריך אומנין לכך הוצרך להביאו לפני האומנין אלא שמן למאור למה הוזכר כאן ונראה ששלשתן צורך הבניין שמן המשחה כדפרישית, קטורת דרך המלכים שמשחין להם את הבית קודם שיכנסו בה וכ"ש מלך מ"ה וכן מצינו שע"י הקטורת שכינה באה כדכתיב וכסה ענן הקטורת את הכפורת וכתיב כי בענן אראה אל הכפורת ושמן למאור אין דרך המלך לבא אל ביתו עד שידליקו לו נרות וגם הבית אינו מתוקן עד שיפתחו לו חלונות ויתקנו מקום המאורות ביום ובלילה כי אין דרך כבוד לדור בחשיכה ואע"פ שאין צריך לאורה כבוד מעלה הוא והכי פשוטה דקרא שמן למאור ומאותו יקחו למשחה מדלא כתיב שמן ובשמים למשחה אלא אשמן דלעיל קאי:
ולקטורת הסמים. לצורך הקטורת יקח סמים:
אבני שוהם. שתי אבני שוהם לאפוד:
ואבני מילואים. י"ב אבנים לחושן ולפי שכתב בו ומלאת בו מלאת ד' טורי אבן שהיה מלא חושן באבנים ועל שם שממלאים האבנים נקראו אבני מלואים:
ככל אשר אני מראה אותך. י"ל שהראהו ממש התבנית וי"ל שקורא מראה מה שאומר לו עניין המשכן ומראה לו איך יעשה וכן לשון בני אדם:
וצפית אותו זהב. ראוי היה הארון להיות כולו של זהב אלא שהיה כבד לנושאו והוא נשוא בכתף כדכתיב כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו וכן מצינו במזבח שצוה הק' לעשות הלוחות נבוב לוחות וחלול מבפנים כדי שלא יהיה כבד:
ועשית עליו זר זהב. לשום על גבי שפתו שכשצפה אותו מבית ומחוץ ועשה שתי ארונות זהב אחד מבחוץ ואחד מבפנים עדיין לא היה מצפה עביו הארון העץ למעלה על השפה ועשה לו זר זהב סביב לתת על השפה לכסות עובי העץ וזהו זר שעשה כמין זר והולך סביב לארכו ולרחבו:
ויצקת לו ד' טבעות, ושתי טבעות. לפי הפשט מדקאמר ושתי נראה שח' טבעות היו בתחילה יצק ד' טבעות קטנים קבועים בארון ובאותן קבע ד' טבעות גדולים ורחבים שהבדים קבועין בהן וכשהיו מניחין הארון הנושאים אותו כופלים הטבעות שהם נתונים בתוך הטבעות הקבועים ונשפלים הבדים והיו כמו נתלין שם ולא היו כנגד גובה הארון אלא כשנושאים אותם:
לא יסורו ממנו. מפני קדושת ארון לא היה רוצה הק"ב שישמשו בארון הקודש להסיר בדים ולהכניסן אלא כשבאין לנושאו מחזיקין בראשי הבדים ונושאין אותו וכשמניאים אותו הולכים להם מיד מפני אימת הקדושה ועתה נותן טעם לדבר ונתת אל הארון ולכך אני מצוה לנהוג דרך קדושה ואע"פ ששם משה הבדים בארון כדכתיב בו ותכל ופרשת נשא כתיב אהרן ובניו יבאו וכתב שם גבי ארון ושמו בדיו אלמא שהוסרו איכא למימר דאע"פ ששמם משה רצה הק' שיושמו ע"י הכהנים ולפיכך שמו אותם אהרן ובניו ומאותו שעה לא הוסרו וי"מ לפי הפשט שלא יסורו שכתב כאן ה"ק ששמו אותן בקביעות בתוך הטבעות שלא ישמט הארון לכאן ולכאן כשנושאין אותו אבל מוסרים היו כמו שכתב לשם ושמו בדיו אבל רבות' מפ' שלא היו מוסרים כדמ' במכות דקאמר גבי יש חורש תלם אחד ועובר עליו משום ח' לאוין ופריך ולחשיב נמי שהסיר בדי הארון וקעבר בלאו דלא יסורו ובמסכ' יומא נמי אמר המסיר בדי הארון לוקה ולכך פי' שלא הוסרו רק בפעם ראשון כדי שיתנו ע"י כהנים וי"מ שמה שכתב גבי אהרן ובניו ושמו בדו אינו אלא שתקנו אותם ולא הוסרו מעולם כדאמר ביומא מתפרקין ואינם נשמטים ובבא בתרא פרק קמא מפ' כמה הלוחות אוכלות בארון ואיך מונחות בין למ"ד אמת כלים באמת בת ששה טפחים בין למ"ד בת חמש טפחים הגה"ה:
ועשית כפורת זהב טהור. הכפורת שהיה נתון על הלוחות והשכינה מתוועדת שם היה כולו של זהב:
שנים כרובים זהב. דומיא לכסא הכבוד ולחיות הקודש:
מקצה. כמו מקצה:
ופניהם איש אל אחיו אל הכפורת יהיו פני הכרובים. פניהם זה כנגד זה וכבושים כנגד הארון והכתפים פרושות למעלה מראשיהם דרך ענוה נר':
ואל הארון תתן את העדות. כאן צוה לתת הלוחות בארון ולמעלה נתן טעם ללא יסורו:
ונועדתי לך שם. מבין שני הכרובים ממקום שהלוחות שם כדכת' וישמע את הקול מדבר אליו וגו' והאי דכתיב וידבר ה' מאהל מועד לאמרו ה"ק מאוהל מועד הי שומע הקול כשהיה חוץ לאוהל וכשהיה חוץ האוהל היה הקול בא אליו מעל הכפורת כדכתיב ובבא משה אל אהל מועד:
ועשית שלחן. דרך כבוד הוא שיהיו עבדיו וכהניו אוכלים משלחנו:
וצפית אותו זהב טהור. מלמעלה ולמטה ועדיין היה עץ השלחן נראה ולכך אמר ועשית לו זר זהב לכסות עובי העץ והוא עשוי כמין זר שנותנין סביס לשחלן כמו צרקל"א (cercle, Kreis) בלע"ז להבדיל:
ועשית לו מסגרת. לתת על השלחן סביב שלא יפול הלחם אם יגעו בו ועובי המסגרת טפח והיה מונח סביב דשפתי השלחן:
ועשית זר זהב למסגרתו. ואם המסגרת של עץ עשו לה כמין זר כפול מבחוץ ומבפנים למסגרת לכסותה ועל שפתו לכסות עובי המסגרת וכל דבר הסובב שהוא קצר וארוך כמו זיר ואותו זיר עשוי כמין תיק טפח מכאן וטפח מכאן והולך סביב סביב והמסגרת נכנסת בתוך אותו תיק ונמצאת כולה מכוסה זהב וגם י"ל כי המסגרת היתה כולה זהב וה"ק ועשית זר זהב שעשה טס רחב טפח סביב סביב וה"ק ועשית זר למסגרתו להיות מסגרתו:
אשר לד' רגליו. לד' הפאות היו ד' רגלים ובין הרגלים ועובי השלחן אמה וחצי וה קומתו:
לעומת המסגרת. אשמעינן שלא היו טבעות במסגרת אלא לעומתם בעובי השלחן:
ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו. קערותיו ללוש בהם את הלחם, כפותיו לתת בהם הלבונה לתתו על גבי מערכת הלחם ונקטרת משבת לשבת להיות ללחם לאזכרה, קשותיו כלים שנותנים בהם מים ללוש הלחם כדכתיב ואת קשות הנסך שהיו מנסכין הימנו המים על גבי הסולת ללושו, קשות לשון כלים כדאמ' (סנהדרין פ"א) הגונב את הקסוה ומפר' כלי שרת וכן תרגם אונקלוס קסותיה:
אשר יוסך בהן. שהיו מתקנין אותו בהם כמו (ישעיה מ') הפסל נסך חרש תיקן להבדיל:
ומנקיותיו. שהיו מנקין בהן את התנור מן הדשן ומנקין בהן השלחן כששמין עליו הלחם ומסדרין שש מכאן ושש מכאן כדאמ' באמור אל הכהנים שתי המערכות שש המערכות כל לחם ולחם היה מב' עשרונים כמו שתי מדות של פסח והיה לחם גדל והדור לבא לפני המלך והיו מסדרין ששה לחמין זה אצל זה לארכו של שלחן והשלחן היה ארכו למ"ד אמת כלים באמת בת ששה ספחים י"ב טפחים ורוחב הלחם טפח ועוביו טפח דכתיב לחם הפנים ואין פנים פחותין מטפח נשארו ו' טפחים ריוח בין לחם ללחם וה"ה בין לחם ללחם טפח וחצי טפח לכאן וחצי טפח לכאן כי ה' אוירות בין שש לחמים ולמ"ד אמת כלים בת ה' טפחים היה אורך השלחן י' טפחים ונשאר ד' טפחים בין לחם ללחם וחצי טפח ויותר מעט חצי טפח לכאן וחצי טפח לכאן ומדרש אגדה כמו שפי' רש"י שהיו ג' על ג' ומנקיות סניפין והקשות חצי קנה לתת זה על גב זה וקשות הנסך לשון סוכה והקערות לתת אותו בהם עד השבת שהיו מסדרים אותו ולחם הפנים שהיה לו פנים ועשוי כמין תיבה פרוצה ובע' פנים התורה נדרשת ואני פי' אחר לשון עברי ואמרו רבות' סלקו כסדורו וזה נס גדול דכתיב חום ביום הלקחו ואף לפי הפשט נס הוא ואם היה חום בסדורו שהרי מבששי נעשה והיה חום בשעת הסידור ולפי הפשט חום פרי"ש (fraiche, frisch) בלע"ז:
מקשה תיעשה. שלא יצק אותה טירייטי"ר בלע"ז ע"י הקשת קורנס תיעשה מכהו גוף המנורה למטה מן הקנים וקנה למעלה מן הקנים שהיה לה קנים באמצע ששה קנים היוצאים ממנה כפתור תחת שני הקנים ופרחיה שהיו מציירין אותה בפרחים לנוי ורבותינו אמרו בהקומץ כי שתי פרחים ושתי כפתורים היו לה לבד כפתורים הקנים שהיו במנורה כ"ב גביעים וי"א כפתורים וט' פרחים כפתור ופרח בכל קנה ובגוף המנורה שני הפתורים ושני פרחים כי מיעוט כפתורים שנים ומיעוט פרחים שנים והגביעין כמין כוסות אלכסנדריים כך מפר' בהקומץ ולפי הפשט כך נראה ג' גביעין משוקדים בקנה אחד כפ' ופרח שהגביעים מצוייר בהם שקדים וגם כפתורים ופרחים וכן במנורה ד' גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה ג' למעלה בקנה של מנורה וכן בכל קנה וקנה ולמטה אחד ששוה לכל הקנים [וכן אמרו רבותינו שמשוקדים מן התיבות שאין להם הכרע הגה"ה]. וכל הקנים היו שוים במדה אחת ועשוים כמין ענפי האילן קנה גוף המנורה גבוה מכולם שנים שבצדו נמוכים ממנה מעט כפי האלכסין והשנים נמוכים מן הראשונים כפי שהם יוצאים בנמוך והשלישיים יותר כפי שהם יוצאים בנמוך ואין במנורה רק ג' כפתורים מעשת הזהב אותם שהם תחת שני הקנים ורבות' פירשו בהקומץ שכל הקנים באים כנגד גבהה של מנורה ולפי הפשט הגביעים מצויירים בשקדים כפתורים ופרחים כדרך שעושים בכוסות מאברי"א (ivoir, Elfenbein) שלמוניי"א ולא היו בה פרחים כי אם בגביעים והגביעים נתונים כל סביבות הקנה כמין בית יד וכשהנר מתמלא יותר מדאי יורד השמן אל הגביע הראשון וכשמתמלא הראשון יורד אל השני ומן הב' אל הג' ומן הג' אל הד' שבירך המנורה שכולם מתמצין לתוכו ובאה האורה מגובה המנורה ומן הקנים הנמוכים:
והאיר על עבר פניה. כנגד השלחן שהוא כנגד פניה כדכתיב ויתן את השלחן על ירך המשכן תימנה ואת המנורה נוכח השלחן על ירך המשכן צלע צפון כי להאיר על השלחן היתה המנורה ונראה לפי הפשט כמו דאמ' בין מזרח ומערב מונחים והיו מאירות על השלחן וכל הפתילות נתונות לצד השלחן וכן מוכח אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ולפי מה שהפתילות היו חוזרות לצד גוף המנורה ששת הנרות היה לו לומר דהשביעית שעל המנורה איך תחזור אל מול המנורה ואיכא למימר דלפי מה שאמרו רבות' אגב הששי נקט הז' א"נ שתהא דולקת ישרה לא תטה לכאן ולכאן וזה צורתה לפי הפשט וכל המנורות כשירות בכל מיני מתכות אבל לא מעץ למאן דדריש כלל ופרט וכלל ולמ"ד ריבה ומיעט אפי' מחץ כשירה ולא מיעט אלא של חרס ופלוגתא היא (מנחות כ"ח):
